מניעת עשיית צרכים בבית

“אחרי כמה חודשים הוא ילמד לבד שזה לא נעים לי”, אתם מעודדים את עצמכם רגע אחרי שכף הרגל שוב טבעה בשלולית צהבהבה, מנסים להעריך עד כמה אתם אשמים באלמנט העיצובי שהגור מתעקש לעטר בעזרתו את הדרך מהסלון למטבח.

הוא ימשיך להשתין בכל הבית כל זמן שלא תיצרו אצלו התניה שאומרת: משתינים רק איפה שלא מתגוררים.

כשגור מגיע לגיל 11 שבועות, שבוע לאחר קבלת שני חיסונים משושים, אפשר להתחיל להוציא אותו מחוץ לבית לצורך עשיית צרכים, אבל עד אז צריך ליצור לו פינה באחת הפינות של הבית ובה שכבת עיתונים שעליה הוא פורק שפכים.

עד גיל שמונה שבועות הגור צריך לחיות במתחם מצומצם מאוד, משהו כמו ארגז מרופד של מטר על מטר. גור צריך לגלות את המרחבים בהדרגה ולכן הארגז הזה אינו גורם לו לחוש כבול, אלא בטוח. כל זמן שהוא חי בארגז יש להמנע מלהוציא אותו מחוץ למרחב הזה במועדים לא קבועים וללא פיקוח, כי הסדר והארגון הם הכלים הטובים ביותר לטיפוח בטחון עצמי בריא אצל כלבים.

כל זמן שהוא חי בארגז צריך להוציא אותו לעשות צרכים בהזדמנויות הבאות:

• בבוקר, מיד אחרי שהוא קם מהשינה.
• למעשה – אחרי שהוא קם מכל שינה.
• בכל פעם שהוא שמח ומתרגש, למשל, אחרי שמישהו מבני הבית מגיע,
• אחרי כל ארוחה,
• לפני שהמשפחה הולכת לישון.

מנעו מהגור לעשות צרכים בתוך הארגז, משום שכלבים הם סנובים: הם לא ישנים ולא אוכלים במקום שבו הם עושים צרכים. אם הוא לומד שכשהוא יוצא מהארגז הוא עושה צרכים, הוא גם ינסה להתאפק וגם יפנים את המשוואה האומרת: קקי ופיפי – רק מחוץ למה שמוגדר כרגע “בית”.

את הדרך למשטח העיתונים שהכנו לו, מלמדים את הגור בהדרגה: בשבועים הראשונים נושאים אותו על הידיים ומניחים אותו על העיתונים, אחר כך כדאי להשתמש ברצועה קצרה שתלמד אותו ללוות אותנו אחר כבוד לנוחיות. לאורך כל הדרך כדאי לעודד את הגור במחמאות וחיזוקים חיוביים, כדי שיקשור בין עשיית צרכים במקום הנכון לבין תגובה חיובית.

כמה זמן צריך לחכות עד שהגור יעשה את צרכיו? הנה כלל שתקף לכל שלב בחייו של הכלב: אם תוך שבע דקות בערך מרגע שהוצאנו אותו לאיזור עשיית הצרכים הוא עדיין בענייני ריחרוח ושיטוט – הוא פשוט לא צריך שירותים כרגע.

אם הגור הצליח לעשות את הצרכים על העיתונים – משבחים אותו כאילו זכה באליפות העולם בקליעה. גורים מבינים בעיקר חיזוקים חיוביים, ולכן אם פיספס את המשטח אין טעם לנזוף בו או להעניש אותו. מה שכן צריך לעשות, אם פספס, הוא לנקות את השטח היטב בחומר ניקוי כימי כדי שהגור לא יחזור להשתין באותו המקום.

אחרי עשיית הצרכים כדאי לתת לו להסתובב מעט בחדר כדי להכיר את הסביבה, ובהדרגה להכיר לו עוד ועוד איזורים בבית.

אחרי כשבועיים של תירגול אפשר לעבור עם הגור לשלב הבא: ללמוד להתאפק קצת ולהפחית את מינון ההוצאה לצורך עשיית צרכים. אם בשבועיים הראשונים הוצאנו אותו מהקופסא כשמונה עד עשר פעמים ביום – עכשיו אפשר כבר להפחית לחמש-שש. לא כדאי להוציא אותו פחות מחמש פעמים כדי שלא יאלץ להתאפק יותר מדי ויגרום לעצמו נזקים בריאותיים והתנהגותיים.

בשבוע האחד עשר, כשהגור מתחיל לצאת מחוץ לבית, כדאי לעלות שוב לתדירות גבוהה בשבוע הראשון משום שהמצב החדש עלול לגרום לו להתרגשות שתיצור נסיגה לשלב עשיית הצרכים ברחבי הבית. בשלב הזה גם כדאי כבר להסתובב עם רצועה יותר ארוכה ולשמור על המרחק המקסימלי מהכלב בזמן שהוא עושה את צרכיו. כן, זה נשמע קצת אדיוטי, אבל אפילו הם זקוקים לקצת יותר אינטימיות בשלב הזה של היום. הם לא גאים בפסולת שהם מייצרים, אתם יודעים.

דרך אגב, אם אתם גרים בבית עם חצר, אין צורך בכל שלב העיתונים, אפשר פשוט להוציא אותם לחצר.

ניתן לקיים שיעורים פרטיים בחווה, בבית הלקוח או במסגרת שהות פנסיון כלבים בחוות הדוד משה.

לפרטים נוספים: יוני אנגלברג – 054-334-4365.

בואו לבקר אותנו, וגם אתם תבינו מדוע רוב הווטרינרים ממליצים עלינו

 

לפרטים נוספים: 03-971-1111, [email protected]