מה עושים, איך לגרום לכלב לשבת לפי פקודה?

1. הגישה החיובית –

   
   הצטיידו בחתיכת מזון שהכלב אוהב במיוחד והחזיקו אותה מעליו בנקודת האמצע שהראש לגבו של הכלב, כך שכדי לראות אותה הוא יאלץ להתיישב. כשתבצעו את הפעולה הזאת אימרו בקול ידידותי ונעים: “שב”. כשהוא מתיישב, כבדו את הכלב במזון, תוך קריאות שביעות רצון כמו: “כלב טוב”, ואם הכלב הוא מהסוג שאוהב ליטופים הוסיפו גם כמה כאלה. השיטה הזאת, למעשה, מייצרת תגמול חיובי בלבד ולכן לכאורה היא ההומנית ביותר. למעשה, בכך גם נעוץ חסרונה הגדול: הכלב שלכם לא כזה פראייר. הוא יבצע את מה שאתם רוצים רק אם אין לו כרגע משהו יותר טוב לעשות, שמבחינתו גם מתגמל אותו טוב יותר. אם באותו רגע הוא מעוניין להתגרד, לתפוס חתול, לנמנם, או סתם לשוטט הרחק מכם – תהיו בטוחים שאין לכם שום סיכוי להתחרות בגירויים החיצוניים האלה.
   
   

2. הגישה המגבילה –

   
   קשרו את הכלב ברצועה קצר והחזיקו אותה ביד אחת במרחק קטן מגרונו של הכלב. משכו את הרצועה כלפי מעלה בתנועה קצרה, תוך הנפת היד הפנויה וקיראו: “שב!” בטון סמכותי. לאט לאט הוא יבין וישב, אבל הוא גם יקלוט דבר נוסף: שאתם גורם מאיים ומפחיד שיש לחמוק ממנו בהזדמנות הראשונה. כלב מבוהל ומפוחד הוא לא כלב ממושמע לאורך זמן, אלא פוטנציאל להרסנות.
   
   

3. גישת ההתניה האופרטיבית –

   
   יצירת סינתזה יעילה בין שתי הגישות. מחזיקים את רצועת הכלב, רצוי מסוג ה”שרשרת מחליקה” קרוב מאוד לצווארו של הכלב, כמעט בקולר עצמו. אל תפעילו מתח או לחץ על הרצועה.
   
   אימרו בטון סמכותי אך נעים: “שב!” ומיד אחר כך ליחצו בעדינות על עצמות האגן של הכלב מעל עצם הזנב. הלחיצה הזאת היא האלמנט המגביל היחידי שבו נשתמש באימון הזה, וגם אותה נבצע בעדינות, כדי שלא תבהיל את הכלב. כשהכלב מתיישב מוחאים לו כפיים ומעודדים אותו בקריאות שמחה, כדי שיבין שהוא ביצע דבר מה חיובי. תרגלו את הפעולה הזאת חמש עד עשר דקות ליום וכשנדמה לכם שהכלב הפנים, עברו לשלב הבא: ללא רצועה.
   
   בניגוד לשלב הקודם, שבו הלחיצה על עצמות האגן הייתה מלווה בפקודת “שב” בו זמנית, הרי שכאן אנחנו מייצרים מרווח קטן בין מתן הפקודה לפעולה הפיזית. הפעם, הפעולה הפיזית כוללת טפיחה קלה על אחוריו של הכלב.
   
   אנחנו מורים לכלב: “שב!”. אם הוא התיישב בתוך פחות משניה – מעודדים אותו ומחמיאים לו. אם לא – טופחים קלות על אחוריו. הטפיחה אמורה להתבצע תוך כשניה וחצי ממתן הפקודה.
   
   גם בשלב הראשון וגם בשלב השני תדירות האימון היא אותה התדירות. בנוסף, בשני השלבים אין לתת לכלב לקום תוך פחות מעשרים שניות. אם הוא מתרומם תוך פרק זמן קצר יותר – מתקנים אותו באמצעות אמירת: “לא!”, תקיף אך לא כועס, ומושיבים אותו בחזרה באותה הדרך. שחרור הכלב ממצב הישיבה צריך להיעשות באמצעות מחיאת כף, תוך אמירה: “חופשי!”